תקציר המאמר לפרשת תרומה:
פרשתינו תוחמת את המבנה ומידותיו של המשכן ומרכיביו, כמו ארון הקודש והמזבח. אבל אם חשוב שאחד הלומד את מורכבות העצים לא ישכח את היער כולו, על אחת כמה וכמה שצריך הלומד את פרטי-פרטיו של בית המקדש להקפיד לחזור אחורה ולהרהר בתכליתו הבסיסית: הכפרה.
ישנן מילים אחרות בלשון הקודש הנושאות אף הן את המשמעות הכללית של כפרת עונות, כמו סליחה ומחילה. מה אם כן המשמעות והמנגנון הייחודי של הריצוי המיוצג על ידי המילה כפרה?
מאמר השבוע בוחן את נגזרותיו השונות של השורש כפר, ומתעמק במחלוקת מרתקת בין רש"י לאבן עזרא ביחס למשמעות הליבה שלו, ובסופו של דבר מהי מטרת הכפרה בפועל.
שמות כה:יז - וְעָשִׂיתָ כַפֹּרֶת זָהָב טָהוֹר אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכָּהּ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבָּהּ.
פרשת תרומה תוחמת ומפרטת את מבנה המשכן וכליו. בין כלי המשכן אנו מוצאים את ארון העדות והכפורת שעל גביו. המפרשים נחלקו אודות המשמעות המדויקת של המלה "כפורת" בהקשר זה.
במאמר שלפנינו נעסוק בפירוש המלה "כפורת" בפרט, ובמשמעות שרש 'כפר' בכלל, הסובל משמעויות שונות, כגון כפרת עונות. וננסה להבין: כיון שישנן מלים אחרות בלשון הקודש הנושאות אף הן את המשמעות הכללית של כפרת עונות, כגון "סליחה" או "מחילה", מה אם כן המשמעות ודרך הפעולה הייחודית של הריצוי המיוצג במלה "כפרה"?
רש"י כאן פירש את המלה "כפורת" מענין כיסוי: רש"י - כפרת - כסוי על הארון שהיה פתוח מלמעלה, ומניחו עליו כמין דף. וכן פירשה אבן עזרא. אולם, בעוד שרש"י אינו מביא ראיה לדבריו, אבן עזרא הביא שגזרתה מענין "וכפר עליו הכהן", המורה לדעתו על כיסוי החטא: אבן עזרא (הפירוש הקצר) - הפירוש ידענוה מטעמו ומגזרתו: וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן (ויקרא ד:כו), כטעם: אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה (תה' לב:א).
הסיבה שרש"י לא הביא ראיה מִכַּפָּרָה, מתבארת לכאורה על פי האופן שבו פירש את המלה "כפרה" שהזכיר יעקב קודם פגישתו עם עשיו: בראשית לב:כא - אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי; רש"י - אכפרה פניו - אבטל רוגזו. וכן: וְכֻפַּר בְּרִיתְכֶם אֶת מָוֶת (ישע' כח:יח), לֹא תוּכְלִי כַּפְּרָהּ (שם מז:יא). ונראה בעיני שכל כפרה שאצל עון וחטא ואצל פנים, כולן לשון קנוח והעברה הן. ולשון ארמי הוא הרבה בתלמוד: וכפר ידיה (ב"מ כד.), בעי לכפורי ידיה בההוא גברא (גיטין נו.), וגם בלשון המקרא נקראים המזרקים של קדש: כפורי זהב (עזרא א:י), על שם שהכהן מקנח ידיו בהן בשפת המזרק. נמצא אם כן שלדעת רש"י "כפרה" משמעה קינוח, בניגוד ל"כפורת" שמשמעה כיסוי, ועל כן לא הביא רש"י ראיה שמשמעות "כפורת" היא כיסוי מ"וכפר עליו הכהן", שכן לדעת רש"י משמעות "וכפר" איננה כיסוי אלא קינוח, כאמור.
בציטוט זה, רש"י נקט בשלוש מלים בביאור המלה "אכפרה": 1. ביטול. 2. העברה. 3. קינוח. ברם, רש"י סייג את דבריו, שמלים אלו המתארות את שרש 'כפר', הינן רק בהתייחס ל"חטא ועון" או "פנים" (כגון בפסוק זה, העוסק בכעסו של עשיו). דוגמא אחת שאינה שייכת לנסיבות אלו היא שם העצם "כפורת", המורה על כיסוי - בניגוד לקינוח. וזו לכאורה הסיבה שרש"י לא גזר "כפורת" מן "כפרה" (כפי שאבן עזרא עשה).
את שרש 'כפר' אנו מוצאים לראשונה בתורה לגבי תיבת נח, שם משמעותו ודאי אינה ביטול וקינוח: בראשית ו:יד - וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר. ואכן, גם שם פירש אבן עזרא את המלה "וכפרת" מלשון כיסוי, ואף מקשר אותה לכפורת שבמשכן: אבן עזרא - וְכָפַרְתָּ - ל' מכסה. ובעבור זה נקרא הכֹּפֶר כֹּפֶר, מגזרת כַפֹּרֶת . וגם: וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן (ויק' ד:כו). לפי זה, שיטתו של אבן עזרא ברורה, היינו שנגזרי 'כפר' הללו כולם קשורים לענין כיסוי. בניגוד לכך, רש"י לא קישר בין "וְכָפַרְתָּ" לבין הכפורת , ואף על פי ששתיהן נגזרות מן 'כפר', ספק אם יש ביניהן קשר ברמת המשמעות לשיטת רש"י.
ויש לשאול מספר שאלות על שיטת רש"י:
א. מדוע מיאן רש"י לפרש את "וְכָפַרְתָּ" מלשון כיסוי (כפי שפירש אבן עזרא), משמעות המקשרת בין "כפורת" ל"כפרה"?
ב. מדוע רש"י שם (בראשית לב:כא) הביא דוגמאות מדברי חז"ל ומלשון ארמית עוד קודם שהביא ראיה מלשון "כפורי הזהב" המקראי, האמורה בעזרא (א:י), במקום לדמות את המלה "כפרה" לשתי דוגמאות המופיעות בחומש עצמו, היינו לכַּפֹּרֶת (שמות כה:יז) או ל"וְכָפַרְתָּ" (בראשית ו:יד) בתיבת נח שהזכרנו לעיל, המורות במפורש לכאורה על עניני כיסוי וחיפוי.
בטרם נפנה לשאלות אלו, נבדוק קודם מלים נוספות הנגזרות משרש 'כפר', שכולן בהשקפה ראשונה קשורות לכיסוי, ובכך מתחזקת התמיהה על רש"י שבחר לפרש את "כפרה" מלשון קינוח ולא מלשון כיסוי.
א. "כופר" / "כפירה": מלה זו מצויה בדברי חז"ל במובן של אפיקורס ומין, ומדבריהם ניתן ללמוד על הקשר שבינה לבין שרש 'כפר'. במשנת רבי אליעזר מובאות דוגמאות רבות של "כפירה בהקב"ה" שמושוות ל"כפויי טובה", היינו ל"כפירה בטוב" שהשפיע ה' לעולם: משנת רבי אליעזר (פרשה ז עמ' 135-137): לא נטרד אדם הראשון מגן עדן אלא על כפיית טובה, שנאמר: ויאמר האדם האשה אשר נתת עמדי... מפני מה ענש הכתוב ביותר לכפויי טובה? מפני שהוא כעניין כפירה בהקב"ה. אף הכופר בהקב"ה כופר טוב הוא. האדם הזה הוא כופה טובתו של חבירו, למחר הוא כופה טובתו של קונו .
מתוך השוואה זו שבין שרש 'כפר' ל"כפיה" יש ללמוד על כוונת המלה "כפירה", שהרי "כפיה" יש לה הוראה מקראית אחת בלבד, והיא כיסוי : משלי כא:יד - מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף; מצודת ציון - יכפה - ענין כסוי, ובדרז"ל: כפה עליהם הר כגיגית (שבת פח.). כך האפיקורסים שמכסים את עיניהם מטובו של הקב"ה ומעצם קיומו, מכונים "כופרים" .
ב. "כְּפָר" (עֲיָרָה): חז"ל דרשו את המלה "כְּפָר" (עֲיָרָה) מלשון "כופר": עירובין כא: - מאי דכתיב: לכה דודי נצא השדה נָלִינָה בַּכְּפָרִים (שה"ש ז:יב)... אל תקרי בכפרים, אלא בכופרים - בא ואראך אותם שהשפעת להן טובה והן כפרו בך.
ג. "כפיר" (האריות): וכן דרשו לשון "כפיר" האריות מלשון "כופר": שופטים יד:ה - כְּפִיר אֲרָיוֹת; אבות דרבי נתן (נוסחא ב) פרק מג - ז' שמות נקרא אריה. אריה. ארי. כפיר. לביא. ליש. שחל. שחץ. אריה בנערותו. ארי בזקנותו. כפיר שהוא כופר באביו ובאמו . גם בשתי דרשות אלו – שדרשו את שתי המלים "כְּפָר" ו"כפיר" מענין כפירה, יש להסביר את המושג "כופר" במובן של כיסוי והסתרה, כפי שהסברנו במשנת ר"א המובאת לעיל. תושב הכפר מרגיש את עצמו בעל הבית על נכסיו וענייניו, ואין זה נוח לו להודות שכל טובתו מושפעת מאתו יתברך . ואף הכפיר חש שהוא גדול, ואינו זקוק לטובת הוריו, ולכן "מכסה מעיניו" את כל מה שעשו למענו.
אחר שמצאנו בכל המלים האמורות לעיל ששרש 'כפר' מתפרש בדרך של כיסוי, יש לחזור לשאלותינו הנ"ל, היינו א) מדוע רש"י פירש "שכל כפרה שאצל עון וחטא ואצל פנים, כולן לשון קנוח והעברה הן", ולא פירש כאבן עזרא שעיקר הוראת שרש 'כפר' היא כיסוי בכל מקום. ב) מדוע רש"י הביא דוגמאות מדברי חז"ל ומלשון ארמית עוד קודם שהביא ראיה מלשון "כפורי הזהב".
ג. שאלה נוספת על רש"י: בהופעה אחרת של המלה "אכפרה", רש"י פירש בצורה אחרת: שמות לב:ל - אוּלַי אֲכַפְּרָה בְּעַד חַטַּאתְכֶם; רש"י - אכפרה בעד חטאתכם - אשים כופר וקנוח וסתימה לנגד חטאתכם, להבדיל ביניכם ובין החטא. רש"י הוסיף כאן את המלים "סתימה" ו"הבדלה" בנוסף ל"קנוח", אולם לכאורה המושגים "קינוח" ו"סתימה והבדלה" הפוכים, שכן "קינוח" מורה על מחיקת החטא מכל וכל , בעוד ש"סתימה" ו"הבדלה" מורות רק על מחיצה בפני החטא , כיסוי החטא , וכשיטת אבן עזרא האמורה לעיל !
ונראה להסביר שיסוד שיטת רש"י נעוץ בעיקר מושג כפרת עונות בעצמו. הגם שראינו מקורות שאף כפרת עונות היא בבחינת כיסוי חטאה, מכל מקום קשה לומר שמשמעותו של "יום הכיפורים" הינה "יום כיסוי חטאים" שהרי כתוב: אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מֹחֶה פְשָׁעֶיךָ לְמַעֲנִי וְחַטֹּאתֶיךָ לֹא אֶזְכֹּר (ישעיה מג:כה); מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ (שם מד:כב)!
שאיפת כל העומד לחזור בתשובה אינה "לכסות את העבירות" אלא לְמְחוֹתָן - כאילו מעולם לא נעשו. הן אמת שיתכן שיש עבירות ונסיבות אשר לא תאפשרנה את ניגוב החטאים לחלוטין בעולם הזה, מפני חומרתן או שאר תנאים שמונה רמב"ם בהלכות תשובה . אמנם מכל מקום, חשוב שידע כל בעל תשובה שיש תקווה להגשים את תוחלתו לקינוח העבירות (גם אם יבוא רק לאחר מותו).
לאור האמור ניתן להבין שלכך בחר רש"י לפרש את 'כפר' במשמעות של קינוח, ולא במשמעות של כיסוי, אף שהמשמעות הפשוטה, לכאורה, של שרש 'כפר' היא אכן כיסוי, בכדי להורות וללמד שישנה גם אפשרות של קינוח ומחיקת העבירות לגמרי, ולא רק "כיסויין" .
ובאשר לראיות שהביא רש"י להוראת 'כפר' מלשון ארמית ומדברי חז"ל עוד לפני שהזכיר את ההופעה "כיפורי זהב" במקרא עצמו - הסיבה ברורה: הרי משמעות המונח "כיפורי זהב" עצמו מפורשת לנו רק בחז"ל ולא במקרא !
אמנם, במלים "אוּלַי אֲכַפְּרָה בְּעַד חַטַּאתְכֶם", מרמז משה רבנו (לפי רש"י) לשתי המשמעויות של שרש 'כפר': א. כיסויי / מחיצה. ב. קינוח / העברה. והטעם: בהיות חטא העגל הינו העוון הגדול בתולדותינו , יש צורך להתחנן לקב"ה בראש ובראשונה לכפרה מכל סוג שהוא, ולו "רק" כיסוי ומחיצה. כלומר, "אולי" אמנם יכפר ה' בהתחלה רק בדרך "הסתרת החטא", ורק לאחר תפילות והשתדלויות רבות נזכה לדרגת קינוח / העברה גמורה .
יהי רצון שנזכה לחזור בתשובה שלימה ולזכות בכפרת עונות מלאה על ידי עבודת הכהן הגדול לפני הארון והכפורת בקודש הקדשים במהרה בימינו, אמן!