• yehoshua steinberg

מקץ: חכם לְשׁוֹנוֹ בְּחִכּו – נפלאות שפת הקודש



תקציר המאמר:

בפרשת מקץ מופיעה לראשונה במקרא המלה "חכם", בה תיאר פרעה את יוסף. במאמר ניסינו לבחון את עומק המלה, במיוחד

את ייחודה מול מלים קרובות כגון "בינה" "דעה", "השכל". מצאנו מכנה משותף בין מכלול המלים המכילות אותיות "חכ", והקשר

המהותי שבין קבוצת המלים הוא מרתק ומאלף, וכן הקשר לחג החנוכה שחוגגים היום. חנוכה שמח!



image_print

ההופעה הראשונה של המלה "חכם" במקרא היא בפרשתינו, בעצת יוסף לפרעה: בראשית מא:לג - וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם.


בזוהר רמוז קשר בין "חכמה" ל"חכה" (במובן המתנה): זוהר (א:קל:) - כתיב: עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ (ישע' סד:ג), מאי למחכה לו? כמה דאת אמר: וֶאֱלִיהוּ חִכָּה אֶת אִיּוֹב בִּדְבָרִים (איוב לב:ד), ומוסיף הזוהר שפירושה של מלת "חכה" הוא כח הדיוק: ואלין אינון דדחקין למלה דחכמתא ודייקין לה [אלו הם הדוחקים להבין דבר חכמה, ומדייקים בה] ומחכאן לה למנדע ברירא דמלה [ומחכין לה לדעת בירורו של דבר]. ע"כ לשון הזוהר.


בעל השרש ישע מציע שתי סיבות לקירבת המלה "חכם" ל"חכה" ול"חיך"[1]: שרש ישע (ערך 'חכם' - ת"ד): החכם אינו מדבר מהר, ומוציא מלים נעימים ומתוקים לחך. נקרא 'חכם' לשתי סבות: א) שמחכה מלדבר מהר, מלשון 'חכה'. ב) שמוציא דברים נעימים מחכו, מלשון 'חך'[2].


עפ"ז ניסינו לבדוק את מכלול המלים בלשון הקודש בעלות אותיות 'חכ' במטרה לגלות אם קיימות הוראות דומות המקשרות ביניהן.


נקדים שרד"ק בספר השרשים מביא את הפסוקים הבאים בערך 'חך': וְחֵךְ אֹכֶל יִטְעַם לוֹ (איוב יב:יא), חִכּוֹ מַמְתַקִּים (שה"ש ה:טז), וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב (שם ז:י), אֶל חִכְּךָ שֹׁפָר (הושע ח:א)... ואדוני אבי ז"ל[3] כתב כי שרש 'חך': 'חנך', והדגש ב'חִכּוֹ', 'חִכְּךָ' בפסוקים הנ"ל בעבור הנו"ן[4]... והוסיף רד"ק גם משמעות שנייה באותו ערך 'חך': ה"חַכָּה" [היינו ה"וו" [hook] לצדיית דגים, שהרי החַכָּה תופס את הדג בחיכו)]: חבקוק א:טו - כֻּלֹּה בְּחַכָּה הֵעֲלָה; מצ"צ: בחכה - שם כלי צדיה.איוב מ:כה - תִּמְשֹׁךְ לִוְיָתָן בְּחַכָּה. ישעיהו יט:ח - כָּל מַשְׁלִיכֵי בַיְאוֹר חַכָּה.


בארמית מצינו לשון "חייכא" (צחוק, ומכאן "חיוך"), שגם קשור ל"חיך"[5]: בראשית יח:יב - וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה; ת"א - וחייכת שרה במעהא למימר בתר דסיבית תהי לי עולימו. בראשית לט:יד - הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי לְצַחֶק בָּנוּ; ת"א - איתי לנא גברא עבראה לחיכא בנא.


עד כאן מצאנו קשר בין כל המלים בעלות אותיות 'חך' לבין ה"חיך" בעצמו. אולם נשארת לנו המלה "חכלילי", שלכאורה איננה קשורה: בראשית מט:יב -חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן. ברם, גילו לנו חז"ל שאף מלה זו בנויה על שרש 'חך': כתובות קיא: - חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן (בר' מט:יב) - כל חיך שטועמו אומר לי, לי.


ישנה עוד הופעה של "חכלילי" בתנ"ך, ובה אנו רואים שוב ששרש 'חכ' מבטא המתנה: משלי כג:כט-ל - לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם. לַמְאַחֲרִים [דהיינו, שוהים] עַל הַיָּיִן...


נראה לומר מכ"ז שתפקידו של החיך הוא אכן להחדיר בנו את תכונת ההמתנה - הן לפני הוצאת דבר מהפה והן לפני הכנסת דבר מה אליו. בעוד שתינוק דורש סיפוק מידי ואינו מבחין בתוצאות העלולות להתהוות מהכנסת חפץ כלשהו לפיו, החכם רואה את הנולד כדתנן במס' אבות. גם הדג נתפס בחכה, מפני שאינו מחכה ומדייק, אלא ישר מנסה לבלוע ללא היסוס. לעומת זאת, מצינו את מעלת ההמתנה משתבחת כמה וכמה פעמים בתורה, כגון במלה "עקב" לפי ראב"ע וסייעתו: בראשית כב:יח - וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי; אב"ע - עקב - שכר באחרית; רד"ק - עקב, פירושו שכר, והוא מענין עקב כמו שהעקב סוף הגוף כן השכר סוף, כי בשכר המעשה יבוא השכר בסוף. במלים אחרות, השכר תלוי בכוח ההמתנה ושלילת הרצון לסיפוק מידי[6].


בדומה לכך, רש"ר הירש משווה את המלה "שכר" למלה "סכר", כלומר שהמים והברכה מצטברים בבריכה רק כשהיא סגורה ושמורה: רש"ר הירש בראשית טו:א[7] - שכרך הרבה מאד - 'שכר' קרוב ל'סכר'[8]... לסתום פרצה, למלא חסרון. ואכן, זה כל עצמו של שכר: מי שהקריב מכחו ומזמנו, נוטל את שכרו וממלא את חסרנו[9].


נוסיף שבדברי רד"ק המצוטטים מעלה הזכיר שלפי אביו, ר' יוסף קמחי, שרשו של "חך" הוא אמנם 'חנך' (ראה נימוקו שם). ומה ענין "חך" ל'חנך'? אלא לפי דברינו כאן, הכל מתקשר כפתור ופרח. כאמור, התינוק נולד בלי שום כוח לרסן את רצונותיו, ומכניס ומוציא מחיכו כטוב בעיניו, לולא הוריו ורבותיו המחנכים אותו את מעלת ההמתנה, היינו את התכונה לחכות. ומכאן גם סוד ימי חנוכה (מן 'חנך') אלו - הכוח לחכות לישועת ה', בבחינת אחכה לו בכל יום שיבוא - במהרה בימינו אמן.


[1] ויש לציין שאמנם מנחם בן סרוק לא חבר 'חכם' עם 'חכה', אבל חבר שלש מחלקות קרובות בערך 'חך': 1. לשון "חכה" (המתנה), 2. לשון "חכה" (כלי לדיג) 3. לשון "חיך" (גג הפה). [2] וע' ספר לקוטי תורה (תורת שמואל תרל"ג [חלק ב, דפים תצא, תצב]) שקישר גם בין "חיך" ל"חכה". [3] ראה ספר הגלוי, ערך 'חך'. [4] ומכאן לשון "חניכיים", מלה נרדפת ל"חיך": חולין קג: - בין החניכיים; רש"י - בין החניכיים - המדבק בחכו; מאירי - מה שעל החנכיים והוא החיך. [5] ומכאן "חיוך" בלשון המדוברת (אור חדש, בראשית מא:לג). [6] ול' חז"ל "עיכוב" בעצמה נובעת מל' מקרא "עקב". ראה למשל צרור המור (בר' כה:לא), הכוה"ק (שם כז:לו). [7] דף קסח, טור ב. [8] בחילוף אותיות גיכ"ק, וזסשר"ץ. [9] ורש"ר הירש משווה גם את המלה "חכם" בעצמה ל"אגם" (בחילוף אותיות אחע"ה וגיכ"ק): רש"ר הירש בראשית מא:לג - איש נבון וחכם -'חכם' קרוב ל'אגם': קליטת... המצוי.

0 צפיות0 תגובות